״ יש לי תמיד מיליון משימות על הראש. זה ברור, כי אני לא מתארגן. ובעיקר דוחה. הכל מחר, הכל אחר כך. הכל ברגע האחרון. באמת שאני רוצה, אבל ברגע האמת אני הולך להסתובב או לאכול או לדבר שיחה סתמית שלא נגמרת עם חבר. ואז שוב אני נשאר עם מיליון המשימות שלי. זה ממש לא משנה אם יש לי או אין לי זמן. בכל מקרה, אין לי כוח להתחיל.״ (פשוט הסטרטר שלך לא אפקטיבי, יש לך קושי אמיתי לגייס אנרגיה שתצית אותך…)
אחת התופעות המתסכלות במיוחד של הפרעת הקשב קשורה ביכולת לגייס אנרגיה כדי להתחיל משימות.
ברור שמאפיין כזה בחיים גורם למצב של חוסר מימוש .
זוכרים את המשפט מבית הספר ״הילד לא מממש את הפוטנציאל שלו״? או –"הוא פשוט עצלן קצת".
כי בחיים אי אפשר רק לדבר, צריך בעיקר לבצע.
עצה:
אז איך מתחילים? נשווה את זה לאופן שבו מתמודדים עם סטרטר של מכונית שלא פועל.
"אפשרות ראשונה – להתקין סטרטר" – פשוט "מתקנים" את התקלה. בהשוואה לענייננו מדובר ביצירת מצב במוח שבו תהייה יותר נוכחות של דופמין בין התאים ואז יש מספיק אנרגיה לצורך ההצתה. הדרך שהוכחה כיעילה ביותר היא התרופה, שתפקידה לעורר את המוח ולאפשר לו לצאת לדרך ולפעול באופן תקין יחסית.
"אפשרות שניה – לדחוף את המכונית" – להשתמש בכוח חיצוני כדי להתחיל. ברגע שהמכונית כבר מתניעה בגלל הדחיפה, היא כבר ממשיכה איכשהו. בהתייחס להפרעת הקשב, צריך למצוא גורם חיצוני שדוחף את העגלה ומסייע להתחיל את המשימה. לדוגמא, לשבת ולכתוב נייר עבודה ביחד עם חבר לעבודה שהוא המתחיל ואני ממשיך אותו. לשבת ליד אדם העסוק בעשייה וכך גם אני "נדבק" בעשייה. לבקש מחבר או מנחה או אפילו הבוס לחלק עבורי את המשימה, לתת משימות ביניים ולבקש דוחות ביניים הקצובות בדד-ליין.
אבל בני אדם הם בכל זאת לא מכוניות… ולהם סיבות נוספות מדוע כל כך קשה להם להתחיל. הסיבות הן יותר רגשיות למשל: בשביל מה להתאמץ, הרי במילא זה לא יצליח גם הפעם. אולי לא יהיה לי כוח להמשיך, זה משעמם מדי, אין לי סבלנות, מה יחשבו על זה האחרים.
מה אפשר לעשות עם המחסומים הרגשיים האלה?
• בחר להתחיל במשימות הקלות עבורך
• קבע מסגרת זמן לעבודתך
• חלק את המשימה לפרקים קצרים וברורים לפי רצף הגיוני
• קבע מראש זמנים מתי אתה עושה כל חלק. נסה לשער באילו שעות תהיה הכי מרוכז ומהי הסביבה שתתמוך בעשייה שלך. רשום ביומן מועדים ושעות לעבוד על הנושא. בנוסף, רשום לעצמך תזכורות חזותיות ושמיעתיות לגבי אותם מועדים עם התראות חוזרות.
• אל תשכח לתכנן ולקחת הפסקות קטנות בהן תבצע פעילות שמאפשרת לחזור למשימה עם כוחות מחודשים.
• כתוב תאריכי סיום לאותם שלבים.
• שאל אחרים: (מישהו שאתה סומך עליו, חבר לעבודה, חבר קרוב, בן/בת זוג ( האם הרצף והמבנה שתכננת הוא הגיוני, לא להתבייש. בקש מאדם קרוב שיתזכר אותך או אפילו בקש לשלוח אליו את מה שעשית- פשוט שתהיה לך "חובת הגשה" למישהו חיצוני.
• חיזוק ודרבון עצמי: אמר לעצמך: אם אעבוד בשיטתיות, אצליח. אמור לעצמך מילות עידוד, פרגן לעצמך, דמיין את התוצאה החיובית, היעזר במידת הצורך בדמויות תומכות, תגמל עצמך על כל חלק שאתה כבר מבצע. קבע עם סיום המשימה ללכת לעשות משהו שאתה אוהב- סרט, ים, חברים, מתנה קטנה וכו'.מומלץ שגם את הצ'ופר תכתוב ביומן כדי שיהיה לך למה לצפות.
• בחר מקום עבודה שימשוך אותך לעשייה. אנשים שונים מעדיפים מקומות שונים. זה יכול להיות עבודה מול מחשב בבית קפה הומה, או בספריה שקטה, או בבית חבר קרוב, או במשרדך כשמסך הסקייפ פתוח ומעברו השני יושב אדם קרוב "שתומך בך מרחוק".
