אני מקנאה בכל אלה שפשוט יושבים!
זה נראה כאילו כלום, סתם לשבת. שום מאמץ. ובכל זאת, בשבילי זה סיוט.
אני כל הזמן זזה, מנפנפת, מתנדנדת, מזיזה רגליים, מפטפטת.
הפה שלי גם זז כל הזמן, מדברת בלי סוף, הולכת ממקום למקום, בקיצור – לא עוצרת״.
(את פשוט חייבת לזוז, היפראקטיבית, כאילו קוצים בישבן…)
חלק מהאנשים עם הפרעת קשב זקוקים ליותר תנועתיות בגוף שלהם. כך הם יוצרים עוררות נוספת שחסרה להם במוח. גם אלה שלא מתנועעים יותר, פעמים רבות מעידים על אי שקט פנימי ותנועתיות רבה במחשבות המתרוצצות.
התזזיתיות הזו פעמים רבות מפריעה ומעצבנת את הסביבה, כך שלחוסר הנוחות מתווספות תגובות עויינות מהסביבה.
עצה:
כדאי לך לייצר צורת חיים שמאפשרת לך כמה שיותר תנועתיות, כמו עבודה שיש בה פעילות ולא צריך לשבת יותר מדי במקום אחד.
• כאשר את נמצאת בחברת אחרים, כדאי לבחור תנועות חלופיות שאינן מפריעות לאחרים כמו ציור על דף בזמן שיעור או ישיבת צוות.
• אפשר לעשות הפסקות הליכה קצרות בתוך הפעילות ולשבת קרוב לדלת כדי לצאת בלי להפריע.
• אפשר לעשות פעולות תנועתיות שגורמות הנאה כמו בישול, גינון, נהיגה, לטייל עם הכלב או יצירה בעץ.
• אפשר לנצל לטובה את ההיפראקטיביות ע״י התנדבות לעשות פעולות ושליחויות שהאחרים רואים בהם עול: קניות על פי רשימה בסופר, תיקון המכונית, הסעת הילדים לחוגים, משחק חצר עם הילדים, בישול, הכנת קפה למשתתפי הישיבה או לאורחי הבית, ניפנוף המנגל. כל אלה יזכו אותך ברגעי התאווררות ורגשי תודה מצד הקהל.
