ראש השנה אצל המטופלים שלי הוא גם הזדמנות מחודשת ל ״ראשית השינוי״.
אני קשובה לרצון שלהם לעשות שינוי, כזה שיגרום להרגשה יותר בטוחה ונעימה בחיים.
לרוב ההתלבטות של המטופלים שלי היא: מה השינוי שבאמת אני רוצה? מה אני בכלל רוצה? ואיך מתחילים שינוי? מאיפה לוקחים את האנרגיה? מה לעשות כדי לא לפחד להתנסות במשהו אחר?
אז אני אומרת למטופלים שלי:
אפשר ״להישאר ברצון״ – חיים שלמים. ואפשר לקחת את הרצון ולעוף איתו.
נכון, לעיתים צריך יד אוחזת כדי להתחיל את ״ראשית השינוי״. אז אני מושיטה את ידי.
ראש השנה זה רגע אפשרי.
אנשים חושבים בדרך כלל שאם עושים שינוי, זה צריך להתבטא במבחן התוצאה. אם אין תוצאה, אין לזה ערך. אבל תוצאה ״בחוץ״, כזו שאפשר לראות ולבחון אותו, מתחילה לרוב בשינוי ״מבפנים״ –
איך שאני תופס את ההפרעה שלי ואת עצמי כאדם עם הפרעה.
ואת זה רק האדם שמתמודד עם הקושי יכול לראות, ורק משם יתחיל השינוי שלו.
הנה דוגמא לתפיסה "מבפנים" שיכולה לייצר מומנטום של שינוי:
מחשבה שלילית: "אם אני אטעה, אז אין לי יותר כוח לזה. טעות זו בושה, זה תסכול אינסופי ולא שווה בשביל שום דבר להרגיש את זה". התוצאה מבחוץ: קבעון, חוסר סיפוק, חוסר התקדמות, מצבי רוח שליליים.
לעומת זאת, מחשבה חיובית: "אם אני אטעה, זה יתן לי הרגשה לא טובה באותו רגע, אבל אין לי כוונה לוותר בגלל זה, ויש לי סיכוי מצויין לממש את הרצון שלי". התוצאה מבחוץ: התקדמות, הישגים, חיוך, מימוש שאיפות, מצב רוח חיובי.
אז לקראת ראש השנה אני מזמינה את המטופלים שלי להיות אמיצים ולתת לעצמם לעשות שינויים חיוביים "מבפנים". ובמבחן התוצאה? יש סיכוי טוב ש יקרו דברים טובים בהמשך.
