אוקיי, עכשיו אני רוצה לשתף אתכם במשהו אישי במיוחד. הרגע צפיתי בנעמי וורמברנד מספרת על החיים שלי בתוכנית המקצוענים.
למזלי הטוב את נעמי הכרתי הרבה לפני ההופעה שלה בתוכנית, אבל אני בטוח שיש לא מעט אנשים (אפילו כאלה שאני מכיר מקרוב ו.. מרחוק)
שקמים כל בוקר אל באזז מטורף ולרוע מזלם הם עדיין לא פגשו את נעמי.
התפקיד של נעמי אינו לפתור בעיות (קשב וריכוז) היא מעניקה לי/לך/לכם/לכולנו (כן, כל ה"מופרעים") חיים טובים יותר.
חיים "נורמליים" (יש בכלל דבר כזה?!) אתם לא חושבים שמגיע לכם? נעמי לא מנסה לשנות את הסביבה שתתאים לצרכים המיוחדים שלנו
(כי זה בחיים לא יקרה) אפילו כשמחקרים מראים ש"אנחנו" 10 אחוזים מהאוכלוסיה בעולם!
מה שנעמי עושה זה לעזור לכל אחד ואחת למצוא את הייחודיות שלו, להתמקד בחוזקות, בכישרון המתפרץ (ויש ברוך השם) לא סתם רוב האמנים (וסליחה מראש עם פגעתי במישהו!) יכולים בשקט ללכת לאבחון. (פתח סוגריים, סגור סוגריים) טוב, ככה זה בטרנס, אוקיי, אז חזרה לנושא,
נעמי לא מטפלת לנו במגרעות ובחולשות, מה שהיא כן עושה זה, לאתר ולהוציא אל האור את הקסם, את הקסם האישי שיש בכל אחד ואחד מאיתנו.
לא סתם "אנחנו" כישרוניים, יצירתיים וחושבים "מחוץ למסגרת".. פשוט כי זאת הדרך היחידה שלנו לשרוד!
מאז ומעולם, אז תפנימו כבר ש.. אנחנו שונים. נקודה.
אבל… כאן נכנסת לתמונה אפשרות לשינוי, אפשרות לנירמול. אין כזה דבר … "דפוק במוח", (גם אם אתם צוחקים עכשיו, ואגב זאת אחרת מדרכי ההתמודדות, שאשאל מי היה ה… ליצן של הכיתה? זאת בסך הכל דרך להסתיר את הפחדים?) מאיץ החלקיקים שלנו הוא מהסוג המתקדם ביותר, הבעייה העיקרית נעוצה בכך שמאז ומתמיד האשימו אותנו באי יכולת להסתגל להוראות הפעלה פשוטות ואנחנו מצאנו את עצמנו נאלצים להמציא הוראות הפעלה מדי בוקר וכל פעם מחדש. כן, אנחנו מהירי מחשבה, תגובה ו.. חימה – (במקרה שלי על כל פנים). אז נכון, שיש כאלו שהצליחו להסוות היטב את ה"הפרעה" במהלך השנים וחשבו שהיא חולפת עם הזמן (שיעשה את שלו) אז זהו, שלא !
אני רוצה לנצל את הזדמנות שכבר נפתחתי איתכם (מי היה מאמין שאכתוב פוסט כזה לפני 5 שנים) ולהגיד לכם רק דבר חשוב אחד מעומק הלב: זה הכל בידיים שלכם. למרבה ההפתעה, גיליתי מה שכביכול כל כך ברור לי ומובן מאליו עתה. בדיוק כמו תגובת שרשרת של קוביות הדומינו אחרי שנחשפתי/ונסחפתי לקריאת עשרות מאמרים, עשרות מקרים ואתרים מקצועיים בתחום, היום אני מבין ש… לא אני אשם! מצחיק שבעת שאני כותב לכם, עולים וצצים אירועים מהעבר הקרוב והרחוק כאחד: פוטנציאל לא ממומש… נוכח לא נוכח… חסר שקט… (כן, הכתובת הייתה על ה… קיר!) הבעייה שצוקרברג לא נולד כשאני הייתי כבר "טוויטר", כמה פעמים אתם חושבים שקראו להורים שלי לבי"ס כי חשבו שאני… עוף מוזר?! מקשקש במחברות, לא "מקשיב", בוהה כל היום מבעד לחלון!
איכשהו צלחתי את השנים הקשות. 7 בתי ספר ב 12 שנים ! בגרות (הצחקתם אותי) פסיכומטרי (יותר מזל משכל) רגע, רגע (New News) הפסיכומטרי לא בודק IQ ! הוא בודק עמידה בלו"ז ולחץ (אז לא בבית ספרנו) ומה אתם חושבים היה הדפ"ר שלי? (כמה אבסורדית המילה הזאת) ברור שנסק לשמיים והקב"א ? BIG TIME אבל הציונים (מתחת לקו העוני) מזל שיש בעולם מבחנים פסיכוטכניים. לא שזה ממש עזר בתיכון ): אבל אז השנים הכי יפות בחיי היו בצבא, אח"כ 13 שנה באותה עבודה, ברור, שם היה לי נוח, לא שאלו, הסתדרו איתי, מה אפשר לצפות מ … נהג!
ממש, פוטנציאל ממומש!) אין מילים. הזמן חלף לו ואני "התאמתי עצמי למצב". אבל לפני 5 שנים זה קרה, יצאתי באמת לחופשי כשהחלטתי בין לילה להפוך לעצמאי. זה אפילו לפעמים מצחיק אם בוחנים (שונא את המילה הזאת) איפה הייתי אז ואיפה אני היום? אין טעם להסתכל אחורה ולחפש את האשמים, או ולבכות ולכעוס על מר גורלנו (ונניח והיינו עושים זאת, SO מה זה נותן לנו עכשיו?), אני משתדל להסתכל קדימה ולהיישיר מבט ולהגיד לעצמי – זה אני! 40 שנה לא הולכות ברגל וחצי מהם שכחתי בכלל! באמת.
ככה זה כשאתה מפתח מכונה משוכללת ומשומנת היטב של תופעת הדחקה גורפת. פשוט דחסתי לתוכה את כל הזכרונות הצורבים, התסכולים, את כל הכעסים, את ה… שונות ואתם יודעים מה קרה? אני זה שהתפוצצתי מבפנים (וכמובן גם כלפי חוץ) הייתי פקעת עצבים מהלכת (אימים) על שתיים! בוא נגדיר זאת בעדינות, הייתי בלתי נסבל בעליל: ציבורית, חברתית, אישית, משפחתית ו… זוגית. המזל שלי שכרמית שלי לקחה אותי ברצינות והצליחה לראות את הדבש הניגר מאחורי קוצים בלונדינים (: וכך, בידיים חשופות היא יצאה לקרב על (איכות) חיי.
היא היוותה הטריגר לשינוי, אבל, כמו בכל מהפיכה, אתה יודע איך זה מתחיל, אך לעיתים משלם את המחיר האישי. "השוניים" (אחת המילים האהובות עליי ביותר ואל תטרחו לחפש אותה במילון נורמלי) ביננו היו כה גדולים עד שבעצם (ובעצב) הגילוי, נפער חלל ענק ביננו. אם אני לוקח בחשבון שהכלה הגיע לפני 7 שנים והקלה באה לפני 5 שנים, אני יכול בשקט לומר שחלקן הגדול משנותיי עלי אדמות, היו מלוות בהמון המון סבל!
אבל… וזה אבל גדול, זה באמת, באמת בידיים שלכם, כן,הפרעת קשב וריכוז היא לא אחת ממכות מצרים (טוב בליל הסדר לפעמים כן), אני בחרתי לשנות ולהשתנות, ולראייה, בחודשים האחרונים חלו שינויים דרסטיים בחיי (אני, שמפחד פחד מוות משינויים קטנים כגדולים) למדתי אט אט להתגמש, פתחתי צוהר לעזרה, הושטתי ידיי הקמוצות ובחרתי לחבק את עצמי (ולא, זה לא קשור ליום הגאה הזה), אבל זה קשור לעובדה שאני מאוד מאוד גאה בעצמי על שהחלטתי שאני… יכול !!! וכן, להפרעה ה"קטנה" שלי יש חלק אינטגרלי בכך. לסיכום, רק רוצה לחזור ולומר לכם זאת: אם אני שיניתי את החיים לטובה (בלי עין הרע!).
גם אתם יכולים.
עתה, כל שנותר לי אחרי ש"קרעתי" לכם את המגילה, זה לאחל לכם
שתמצאו את המקום השקט שלכם, הרגוע, האוהב והמאוזן.
באהבה (מכל הלב)
גיא עולמי
