מדוע סוגיית "הפרעת הקשב שלי" רלוונטית מאד בגיל הפנסיה
רבים טועים לחשוב שהפרעת הקשב מפריעה לתלמידים בבית הספר ועם סיום הלימודים, אין לה רלוונטיות. זו, כמובן, טעות גדולה. לא פחות טועים לחשוב שאם כבר סיימתי את פרק העבודה הפורמלי בחיי ופרשתי לפנסיה, הפרעת הקשב עוד יותר לא רלוונטית. גם כאן הטעות היא גדולה ביותר. הפרעת הקשב – היכולת שלי להבין אותה, לקבל אותה ולבחור את חיי בהתחשב בקיומה מבלי להיכנע לה – זוהי זכות אישית של כל אדם ואף פעם לא מאוחר לעשות זאת. היציאה לפנסיה בגיל הביניים היא עוד תקופת מעבר שכל בני האדם צריכים להתמודד איתה, אך קשה שבעתיים לבעלי הפרעות הקשב. תקופת מעבר – זהו גיל שבו הנוסחאות הקודמות ברובן הגדול כבר לא עובדות. שינוי ומעבר איננו קל לאיש. החוסן הנפשי, יכולת הגמישות, תמיכת הסביבה ועוד גורמים רבים עשויים להקל או להקשות על התהליך הזה. אנשים עם הפרעת קשב חווים מעברים בצורה מאד קשה, יחסית לאוכלוסייה הכללית. יש להם קושי גדול עם חוסר וודאות. אפשר להבין זאת בקלות אם מבינים את בעיית הבסיס של אנשים אלה: לאורך כל ההתנסויות שלהם בחיים, הקשר בין מה שהם עושים )סיבה( לבין מה שקורה )תוצאה( הוא לא חזק מספיק. הם משקיעים, אבל התוצאה מאכזבת. הם משתדלים, אבל סופגים עלבונות כאילו לא השקיעו מספיק. הם מחליטים לעשות, אבל בפועל לא מבצעים. זוהי תחושה מסויימת של חוסר שליטה בחיים, של אי וודאות מה ילד רגע. על כן, הם זקוקים לשגרה, שבה הם כבר מכירים את החוקים ולא צריכים להתמודד שוב ושוב עם הפתעות שאינם מוכנים להן. כל מעבר מציב בפניהם סוגיות חדשות של התנהגות שאין להם כלים מראש להתמודד אתן, והחרדה ששוב ייכשלו ויאכזבו מלווה אותם בכל מצב של שינוי. תקופה הפנסיה היא תקופת מעבר קלאסית ודומיננטית. היא מעלה בעוצמה רבה את החשש מפני העתיד הלוט בערפל, מחזקת את השאלה: "נו, אז מה יהייה איתי, ואיך אני אסתדר במצב החדש". חשבון נפש – זהו גיל שבו האדם מתחיל לעשות את חשבון חייו. "האם אלה החיים שרציתי לחיות והאם היה שווה לחיות אותם" – אנשים עם הפרעות קשב חווים על פי רוב תסכול גדול ותחושת החמצה באשר לחיים שלהם. "יש לך פוטנציאל, אבל אתה לא מממש אותו" – זוהי חוויה המשותפת לרוב בעלי הפרעות הקשב. כעת, בגיל הבינתיים, כשמתחילה לחלחל תחושת סופיות, יש רצון להשאיר חותם, להרגיש שזה לא היה לחינם, שמימשתי את "הדבר" שלשמו באתי אל העולם. אולם בקרב רבים מקרב הקבוצה הזו, קיימת תחושה הפוכה: אני עדיין לא יודע מה אני רוצה, לא הצלחתי ליישם את המטרות שלי, עוד לא ברור לי מה תרמתי לעולם ולעצמי. תחושת הכישלון מלווה את האדם בצורה כואבת ומשתקת. "מה אני רוצה לעשות עם עצמי מעתה והלאה?" – אנשים עם הפרעות קשב מתאפיינים, במקרים רבים, בדפוס של רצייה. הם אינם יודעים מה הם רוצים, הם יודעים בעיקר מה אחרים רוצים מהם וכיצד עליהם לרצות את האחרים. כילדים, הם התביישו בביצועים שלהם והיוו מקור אכזבה מתמדת לסביבתם המשפחתית. לעיתים הם זכו למעטפת של הגנת-יתר ולעיתים עמדו בפני תובענות ודרשנות מצד האחרים, שלא הבינו את מגבלותיהם. דבר זה יוצר דפוסי התנהגות של רצייה, של צורך מתמיד להוכיח לעצמי ולאחרים שאני בסדר, לא מאכזב אותם. מסגרת העבודה מאפשרת להם לתפקד בתוך נורמות ודרישות של אחרים, אולם כאשר הם יוצאים לפנסיה, הם אמורים להתחבר למה שהם רוצים, למה שטוב להם. ואת זה הם כבר לא מכירים. הם נשארים עם זמן פנוי שלא יודעים מה טוב להם לעשות בו. הזמן הפנוי נתפס כמאיים, כחלל שצריך למלא ואין די חומרים למלאו. סוף סוף החופש להיות, לשחרר את כל ה"צריך"-ים ולחיות מתוך הרצון והבחירה. יצירת מסגרת אישית – זהו גיל שבו האדם צריך לייצר לעצמו את המסגרת של חייו. "איך אני אתכנן את היום שלי" – אנשים עם הפרעות קשב מתקשים ביותר לייצר לעצמם מסגרת פתוחה, שגבולותיה אינם מוגדרים מבחוץ. יש להם בעיה קשה של שמירה על מיקוד ורצף של תהליכים, ועל כן היום שלהם יכול להתפוגג מבלי שיוכלו אפילו לתת לעצמם דין וחשבון מה הם עשו בו. המצאות בתוך מסגרת של עבודה )פתוחה או סגורה( שומרת עליהם, במידה רבה, שלא יתפזרו ו"יתעופפו". הדרישה החדשה מעצמם לתכנן את היום והשבוע והחודש שלהם, לעמוד בלוח הזמנים, להישאר ממוקדים במשימה שקבעו לעצמם – אלה קשיים אקוטיים ביותר בקרב אוכלוסייה זו. הם גם לא יכולים לקבל תמיכה מחברים בעבודה וגם לא "חוקי התנהלות" מהממונים. למעשה, המסגרת כולה פרוצה והדרך אל ההתפזרות היא קצרה ביותר. אתגר היחסים הבין אישיים – זהו גיל שבו הזוגיות נעשית "דביקה יותר" והקן מתרוקן "איך אני אנהג עכשיו עם זוגתי, ילדי, נכדי?" – אנשים עם הפרעות קשב מקיימים, לא פעם, מערכות יחסים משפחתיות מורכבות ביותר. הם סובלניים פחות, מתקשים לסייע "בעבודה השחורה" של הבית, רבים בורחים לחיי העבודה כדי לא להתעמת עם הדרישות של חיי היומיום בבית. היציאה לפנסיה מפגישה אותם מחדש עם חיי הבית, אך כעת אי אפשר לתרץ את ההימנעות ע"י חובות בעבודה. כעת אני אמור להיות סובלני, להקשיב, ללכת לשלם חשבונות בבנק ולעשות סידורים, לעזור למשפחה ועוד ועוד מחוייבויות שאנשים עם הפרעות קשב פשוט אינם מסוגלים לעמוד בהם. הנוכחות הממושכת מחייבת יצירת תחומי עניין משותפים חדשים, פתיחות רגשית ואמפטיה, שאולי נבעלו במהלך האינטנסיבי של החיים. כעת הכל נפתח מחדש ועליהם לגייס כוחות נפש חדשים. מה אפשר להרוויח אם מאבחנים ומטפלים בהפרעת הקשב בגיל הפנסיה? תקופת המעבר – יכולת טובה יותר להתמודד עם השינוי ולהפוך את התקופה לסוג של הזדמנות להתמודדות חזקה יותר. חשבון נפש – יכולת להגדיר מחדש את סיפור חיי, כאשר הפרעת הקשב משמשת ציר הסבר אחר לדברים שהתרחשו, חוט מקשר ששופך אור חדש ואופטימי יותר על כל מה שקרה ומצמצם תחושות אשמה ונחיתות. הזדמנות להתחבר לעצמי, למה שאני רוצה ואוהב, לשים את עצמי במקום מרכזי יותר, ללא צורך לרצות כל הזמן את האחרים. להחליף את מנוע הפחד והאשמה במנוע ההנאה הסיפוק והרצון. להכיר את כוחותיי בצד המגבלות, ובהתאם לכך להציב לעצמי מטרות לתקופה שתבוא, להגשים חלומות שלא העזתי קודם, לצאת ממקום של הימנעות למקום של התנסות. בין השאר, לזהות כישרונות ונטיות שלא פיתחתי מעולם, בגלל חרדה וחשש מכישלון, ולתת להם הזדמנות לבוא לידי ביטוי. גם
תחומי למידה חדשים יכולים להפוך לאופציה מציאותית והיכולת להצליח בלמידה מהווה חוויה מתקנת לשנים רבות של תסכול. "להותיר את העבר בעבר, ולא לאפשר לו להתרחש מחדש בהווה". יצירת מסגרת אישית – יכולת לייצר מסגרת אלטרנטיבית של עשייה ועניין. לתכנן את היומיום כדי שלא יתפוגג ויישמט. להכניס לתוך המסגרת המובנית תחומי עניין חדשים שלא יכולתי קודם ליהנות מהם בגלל פיזור וחוסר ארגון: קריאת ספר, הצגה, תערוכה וכל צורות התרבות. להכניס לתוך התכנון קורסים שונים ואפילו עבודה חלקית ובלתי מחייבת המאפשרת לי תחושת סיפוק ועשייה. אתגר היחסים הבין אישיים – לעצב מערכת קשובה יותר לאנשים הקרובים, להיות סבא/סבתא יותר סובלניים, שיכולים לשחק וליהנות משעות פנאי עם הנכדים. להיות בזוגיות מכילה, קשובה וסובלנית יותר. למצוא שקט גם בהימצאות יחד בבית, ללא ריצות או חיפוש ריגושים חיצוניים. השקט שבתוכי והשקט שבינינו. אז מה ניתן לעשות בפועל כדי להשיג את הרווחים האלה? 1. שלב א' – אבחון קשב מלא ותקף עצם האבחון נותן תחושת הקלה וכמו "פענוח הסוד" של כל החיים. זוהי כבר תחילת הדרך החדשה. 2. שלב ב' – "תפירת חליפת טיפול אישית" בגיל הבוגר הטיפול אמור להיות מאד רלוונטי, נוגע בקושי האמיתי ומאפשר השגת תוצאות ברורות. שתי המערכות שנפגעות בעיקר מההפרעה היא המערכת החברתית והמערכת התעסוקתית. על כן, יש להסתכל באופן רחב על זירות ההתמודדות של המטופל, ולהתאים לו את הנתיב הייחודי שלו. מעבר לכך, קיימת לרוב פגיעה במערכת התוך אישית כגון דפוסי חשיבה ורגשות בעלי גוון שלילי, דימוי עצמי נמוך ותחושת חוסר אונים. זהו הנדבך לבניין כולו ועל כן הוא חייב לזכות בתשומת לב מירבית. 3. שלב ג' – הצבת מטרות וחתירה למימושן, הזדמנות להתקרב לחוויה של "אושר" יש להציב מטרות אפשריות להשגה, ולא לראות בגיל הפנסיה כתקופה שבה יש לוותר על הגשמתן של מטרות. כל זאת, בתנאי שיילמדו כלים חדשים למימושן של אותן מטרות. לדוגמא: כלים לשיפור יכולת הזכירה )לזכור שני דברים בו זמנית כדי לתאם ביניהם(, יכולת ההתארגנות בזמן )לסיים משימות בתאריך היעד( ויכולת ההתארגנות עם החפצים האישיים )לארגן את המסמכים כך שאדע היכן הם נמצאים(. כאשר מציידים את האנשים בכלים עוקפי הפרעה, ניתן להתחיל לייצר את המימד החשוב יותר של הטיפול – ההתקרבות אל האושר. מה כוחו של האושר? לאנשים מאושרים תוחלת חיים גבוהה בכ-6-9 שנים בממוצע . לאחר גיל הפנסיה סיכויי אדם מאושר למות נמוכים ב %55 מאדם שאינו מאושר. אנשים מאושרים נוטים גם להיות בריאים יותר באופן כללי ומבריאים מהר יותר כאשר הם חולים. אנשים מאושרים מצליחים יותר כלכלית: לאנשים מאושרים איכות חיים גבוהה יותר, הם מצליחים יותר, הם מרגישים שיש משמעות לחייהם, גורמים לאנשים סביבם להרגיש טוב יותר עם עצמם ומקבלים תמיכה חברתית גבוהה. בניגוד לכל המיתוסים, הצלחה )התעשרות, קידום, זכייה וכדומה( אינה גורמת לאושר בטווח הארוך, אך אושר מביא להצלחה בכל מימדי החיים, חומריים, חברתיים ורוחניים כאחד.
כיצד משיגים את האושר? ד"ר טל בן שחר מדבר על 3 מרכיבים: חוויות חיוביות תחושת משמעות מימוש החוזקות
ללא טיפול מתאים, הסיכוי של בוגרים בעלי הפרעות קשב להגיע לתחושה מסוג זה, היא קטנה יחסית. רוב החוויות שלהם הן של כישלון, תסכול ואכזבה, והן גם אלה שנצרבות בתודעתם. הם לא מצליחים לממש את החוזקות בגלל מכשלת החולשות שחוסמות אותם, ותחושת המשמעות נמנעת מהם משום שהם לא מצליחים לזהות ולהגשים את הייעוד של עצמם. סליגמן מציין שני רכיבים מרכזיים המאפשרים תחושת אושר: הנאה וסיפוק .הנאה היא תופעה גולמית ,גופנית וחושית. היא כרוכה במעט פעילות חשיבה ודועכת במהירות. לסיפוק יש נטייה לשרוד לאורך זמן. עוצמתו החוויתית לא יכולה להגיע בד"כ לשיא שמביאה ההנאה, אבל הוא פחות מאופיין בתופעת ההתמכרות כיוון שאינו דועך במהירות . פסיכולוגיה חיובית מתייחסת במיוחד להיבט מסויים של חווית הסיפוק והוא תופעת ה"זרימה " . – Flow מדובר באותה חוויה ש"הזמן עמד מלכת" או פשוט "ברח בין האצבעות" מכאן שסיפוק אינו חייב להיות משהו משמעותי מבחינה ערכית או שיפוטית, אלא כל חוויה שבה הפרט שוקע לתוכה. כאן נוצר הקשר לחוזקות, שכן מסתבר שכאשר אנשים מפעילים את חוזקותיהם, הפעילות הכרוכה בכך יוצרת זרימה. המבחן האם חוזקה היא אותנטית אינה בכך שאנשים אחרים חושבים שאני מאוד מוצלח בזה, אלא שחווית הזרימה מתרחשת תוך כדי מימוש החוזקה. ניתן לסכם לפיכך שהנאה קשורה יותר לחושים ורגשות. סיפוק קשור יותר להפעלת חוזקות אישיות ותכונות אנושיות טובות. גם על פי תפיסתו של סליגמן, ניתן לראות כמה רחוקה הדרך להרגשת אושר בקרב בעלי הפרעות הקשב. יתכן שתהיינה להם חוויות הנאה גשמיות, אולי אפילו יתמכו אליהן כמו בהתמכרות לסמים, אולם עם ההתפכחות תהייה תחושת אובדן וחסר, כי הממד החשוב ביותר, ממד הסיפוק, יהייה חסר. הם אינם מחוברים לחוזקות שלהם ולא יחוו חוויות של זרימה. הכל עובר בסבל, בשעמום, בלחץ, גם אם הם מצליחים.
מה הכי חשוב לי לקדם כרגע? ומהו סוג העזרה המתאימה ביותר לצורך זה?
אוכל לסייע לך להגיע להחלטה בסבך ההתלבטות.
איזו מטרה חשוב לי לקדם כרגע בחיי? איך אתמיד בה ולא אפול לתוך המוקשים הרגילים?
אתן לך יד ואלך אתך לאורך הדרך.
איך אני יכול להתנהל טוב יותר כשבראש שלי מחשבות שליליות, חרדות מציפות ודפוסי התנהגות לא רצויים לי?
אעזור לך לחזק את הרווחה הנפשית ואיכות החיים הפנימיים שלך.
כיצד הפרעת הקשב משפיעה על ההורות שלי ועל יחסי עם בן זוגי?
אסייע לך ללמוד לעקוף את קשיי הקשב מחד ולהפעיל את החוזקות שלך מאידך, בתוך מערכות היחסים החשובות ביותר בחייך.
שיתוף בפייסבוק