מדריך מקיף חדש, המיועד להורים ולמורים, ובו שלל המלצות להתמודדות עם הבעיה. איזה אבחונים מוכרים על ידי המשרד ואיך תעבירו את המורים "לצד שלכם"?
הפרעת קשב וריכוז היא אחת התופעות השכיחות, כאשר על פי הנתונים כ-8% מכלל התלמידים במערכת החינוך לוקים בה. לרוב היא מלווה בבלבול רב מצד ההורים, שעד היום נאלצו להסתמך על עצותיהם של שלל מומחים, כתבות ופורומים – כיוון שלא הייתה התייחסות רשמית וברורה לנושא מצד משרד החינוך. אך כעת המצב השתנה, לאחר שלפני מספר ימים פרסם משרד החינוך הנחיות ברורות להורים ולמורים להתמודדות עם התופעה.
המדריך, שפורסם באתר המשרד ועונה לשם "אם מישהו היה אומר לי" http://meyda.education.gov.il/files/shefi/hovret.pdf
מחולק לחמישה פרקים ומונה 96 עמודים. על המדריך עמלו במשך שלוש שנים והוא נכתב, בין היתר, על ידי אנשי אגף ליקויי הלמידה והפרעות הקשב במשרד החינוך..
גם ד"ר נעמי וורמברנד השתתפה בכתיבת פרק שנקרא: "תפקידו של ההורה בניהול ציפיות המורה מהתלמיד שלו".."
ד. תפקידו של ההורה בניהול ציפיות המורה מהתלמיד.
ד"ר נעמי וורמברנד
הורה לילד עם הפרעת קשב הוא, מתוקף הנסיבות, 'שחקן מרכזי' בסיכויו של הילד לצלוח את אתגרי
בית הספר ולבנות חיים כבוגר עצמאי. הנסיבות מאלצות אותו להיכנס לעולם התוכן של הפרעת הקשב,
להכיר את התופעה מקרוב ולגבש עמדות והתנהגויות מתוך חוויית ההתנסות שלו עם סיפור החיים של
הילד. מתוך העושר ההתנסותי הזה, ובאמצעות דיאלוג נכון עם בית הספר, יכול ההורה לסייע רבות
לקדם את השתלבותו והצלחתו של התלמיד בבית הספר. אחת הדרכים בה יתמקד מאמר זה, היא
הסיוע שההורה יכול להגיש למורה על ידי ניהול הציפיות של המורה מהתלמיד, קרי מהילד שלו.
בהכללה, תלמידים עם הפרעת קשב מתקשים בבית הספר. אין ספק בכך, ויעידו על כך אינספור
אנשים בוגרים, שבפרספקטיבה לאחור ומתוך מקום בוגר יותר ומודע, יכולים לתאר באופן מדויק את
המלחמה שהם ניהלו עם עצמם ועם העולם בניסיון להיות 'כמו כולם'. הבוגרים מעידים שכתלמידים
עם הפרעת קשב היה להם קשה ולעתים כמעט בלתי אפשרי לעמוד בסטנדרטים הנדרשים מהם
במערכת הבית ספרית. הם התקשו להקשיב בשיעור ולהתרכז במשימות, לעקוב אחר הוראות, להתמיד
שעות ארוכות, לשבת בשקט, לנהוג באיפוק רגשי והתנהגות הולמת, לשמור על רצף של פעולות, להגיע
בזמן לשיעור ועוד ועוד.
דרישות אלה אינן פשוטות עבור כלל התלמידים, אך בעלי הפרעות הקשב חווים תחושת סבל גדול
ומתמשך, על רקע תסכול אדיר בין המאמץ שהם משקיעים ובדרך כלל לא מוערך על ידי הסביבה)
לבין התוצרים הנמוכים ללא פרופורציה. המורה, שרואה לפניו תלמיד נבון ו'תקין' כביכול, עומד נבוך
לנוכח פני הדברים ונוטה להגדיר את בעיית הילד כמי ש'יש לו פוטנציאל, אבל הוא לא מממש אותו'
(משפט שגור בפי המורים באספות ההורים, בהערות התעודה ובשלל הזדמנויות אחרות(.
ואכן, לרוב המורה צודק. אכן, לַתלמיד בעל הפרעת הקשב יש פוטנציאל תקין ואף למעלה מזה, והוא
באמת לא מממש אותו. אך מה קורה מכאן והלאה? איך מתגברים על 'התקלה' הזו? כיצד מסייעים לילד
לממש את עצמו במקום להאשים אותו שאיננו פועל למען המימוש הזה? המשפט 'יש לך פוטנציאל,
אבל…' הוא משפט סוגר, מתסכל ואין בכוחו לפתור שום בעיה. הוא רק מצביע על התסמין אך לא על
מקור הבעיה. הוא רק מחריף את התסכול של התלמיד משום שאין בו פתרון אלא האשמת התלמיד
בקושי של עצמו.
סיבה אפשרית לגישה מוטעית זו נעוצה בעובדה שתופעת הפרעת הקשב יש לה מופע מתעתע שהמורה
אינו מבין מספיק ואינו מקבל הכשרה מותאמת כדי להכירה לעומק. יתרה מכך, ההפרעה מאיימת על
מעמדו של המורה ועל היכולת שלו להגיע להישגים מקצועיים ובכך מעוררת בו רגשות שליליים כלפי
תלמידים אלה. גם בית הספר, כמערכת, עדיין לא ערוך, ברוב המקרים, לספק מידע מקצועי ותמיכה
למורה שחש עצמו מבולבל וחסר אונים. מכאן ברור שהמצוקה של המורה היא כבדת משקל, ומובילה
אותו לא אחת להתנהגות הגנתית של הפעלת כוח או ויתור. וכאן בדיוק יכולים ההורים להושיט יד
ולפתוח צוהר עבור המורה. בזכות הידע, הניסיון, המעורבות וחָכְמת החיים של ההורים, הם יכולים ליזום
תהליך של ניהול ציפיות שבו הם יסייעו למורה לפתח ציפיות נכונות יותר מילדם, מה שיוביל לכך
שהמורה ינהג כלפי הילד באופן הקולע טוב יותר לצרכיו.
מה הכי חשוב לי לקדם כרגע? ומהו סוג העזרה המתאימה ביותר לצורך זה?
אוכל לסייע לך להגיע להחלטה בסבך ההתלבטות.
איזו מטרה חשוב לי לקדם כרגע בחיי? איך אתמיד בה ולא אפול לתוך המוקשים הרגילים?
אתן לך יד ואלך אתך לאורך הדרך.
איך אני יכול להתנהל טוב יותר כשבראש שלי מחשבות שליליות, חרדות מציפות ודפוסי התנהגות לא רצויים לי?
אעזור לך לחזק את הרווחה הנפשית ואיכות החיים הפנימיים שלך.
כיצד הפרעת הקשב משפיעה על ההורות שלי ועל יחסי עם בן זוגי?
אסייע לך ללמוד לעקוף את קשיי הקשב מחד ולהפעיל את החוזקות שלך מאידך, בתוך מערכות היחסים החשובות ביותר בחייך.
שיתוף בפייסבוק