״כשבן הזוג שלי חוזר מהעבודה, הוא מתחיל לטחון לי את המוח ורוצה שאני אקשיב למה היה ומה קרה ואיך עבר.
אני לא מסוגלת! אחרי המשפט השלישי אני כבר לא יודעת על מה הוא מדבר. אז אני מהנהנת בראש ומפחדת שהוא חס וחלילה ישאל אותי מה דעתי בעניין. בסוף הוא מגלה ששוב ״עבדתי עליו״. הוא לא מבין שזה קורה בלי כוונה) ואני לא מצליחה להסביר לו שככה זה אצלי״).
(את פשוט מאבדת את הרצף, מתחילה לרחף ולהתנתק …)
לבעלי הפרעות קשב יש לעיתים קרובות קשיים בקיום של דיאלוג אפקטיבי:
• קושי להתמקד בעיקר – יוצר דיבור ארוך, לא ממוקד, לא מגיע לפואנטה ומלאה את הצד השני.
• קושי להקשיב לאורך זמן – גורם למוסחות ואובדן הקשר עם הדובר בשיחה.
• קושי לשבת – מביא לחוסר שקט, תנועתיות יתר ורצון להפסיק את השיחה.
• תפיסת ״שחור לבן״- יוצרת פרשנות מוקצנת של הדברים הנאמרים, מוצפות רגשית ופיצוץ השיחה.
• קושי לשחזר את השיחה – פעמים רבות בעל הפרעת הקשב שוכח את התוכן – גורם לתחושה של ״ברכה לבטלה״ וחוסר רצון לתקשורת עתידית.
עצה:
חשוב שתביני את הצורך של בן זוגך לשתף אותך ותשמחי שהוא רואה בך כתובת. יחד עם זאת, משימת ההקשבה אליו קשה לך ועליך לנסות ולמצוא דרכים כדי להיות מסוגלת להקשיב ביתר תשומת לב.
• חשבי על התנאים מתאימים יותר לקיום השיחה – המקום, הזמן, השקט, היכולת לנוע, הצורך בהפסקות.
• למדי את בן זוגך ״לקצר״ – שידבר במשפטים קצרים יותר, יארגן את הדברים שלו, לא יסתובב מסביב. זה גורם לך לאבד כיוון.
• אם יש שיחה חשובה במיוחד, ואת משתמשת בתרופה לקשב, תכווני את זמן השיחה כאשר את במצב ריכוז גבוה יחסית.
• אם בן זוגך משוחח אתך ואת מאבדת קשר, אל ״תעשי את עצמך״ ותבקשי ממנו לחזור על הדברים כדי לא להתנתק.
• שאלי שאלות, היי פעילה בשיחה כי פאסיביות תרחיק אותך מהר מהמתרחש.
