ישיבה על כסא – פעולה הכי פשוטה בעולם, הכי עצלנית, אפס השקעת אנרגיה. אבל מה אם בכסא היו תקועים קוצים? או מסמרים?
נכון, יש פאקירים שמצליחים להתעלם או להתעלות, אבל בני תמותה רגילים, לא היו מחזיקים מעמד אפילו לרגע.
אז הילדים האלה שיושבים על ״כסאות הקוצים״ במשך שעות כל יום – צריכים להחזיק מעמד, להתענות ולשתוק. ואפילו אסור להם להגיד שכל כך כואב להם (זה כאב מסוג מיוחד שרק ילדים כמוהם מכירים, זו תחושה של ״אי אפשר להיות בזה, זה בלתי נסבל״), והם צריכים לחייך ולהיות נחמדים ואפילו להפעיל את המוח ולהבין מה מדברים איתם מסביב.
והמבוגרים שצריכים לשבת שעות בישיבות צוות מייגעות וארוכות – להתענות ולשתוק ולענות על שאלות ולהביע עניין והבנה. זה כל כך קשה!
טיפ:
אם הבוס לא הבין את בעיית הקוצים, תנסו לארגן סימולציה. למשל, תבקשו ממנו לקיים את פגישה בישיבה על הברכיים. תוך שתי דקות הוא יבין. בדוק.
ולגבי המורה – הכי טוב אם למורה יש הפרעת קשב בעצמו… ואם עדיין הוא מפקפק, אז שאבא או אמא יסבירו.
ד"ר נעמי וורמברנד, מנהלת מרכז דרך מהות (מפעילת מרכזי מהו"ת ברחבי הארץ).
אימון ו- CBT
